גזר דין בתיק ת"פ 25931-02-12

רקע

הנאשם הורשע על פיה הודאתו בכתב אישום מתוקן, המיחס לו עבירות של הסגת גבול, גניבה, החזקת סכין, הפרעה לשוטר והחזקת מכשירי פריצה. המדובר בארוע, במהלכו הנאשם נכנס לבית כנסת, עקר מצלמות אבטחה וגנב מבית הכנסת רכוש הכולל שני סכינים, זרקור, כסף שהיה בקופות צדקה וחפצי יודאיקה שונים מחומר דמוי כסף. כאשר שוטרים ביקשו לעכב הנאשם הוא ברח מהם ואף נופף בסכין לעבר שוטר אשר דלק אחריו וזה נאלץ לשלוף את אקדחו.

הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון, בו תוקן כתב האשום, ללא הסכמה לענין העונש. ההסדר הוצג לבית המשפט במועד אשר נקבע להוכחות, כאשר לפחות אחד מעדי התביעה התייצב באולמי.

עמדות הצדדים

המאשימה עתרה להשתת מאסר בפועל ולהפעלת שלושה מאסרים מותנים אשר היו תלויים מעל ראשו של הנאשם, באופן מצטבר לכל עונש שיגזר עליו.

ב"כ הנאשם ביקש כי אפנה את הנאשם לקבלת תסקיר של שירות המבחן, במגמה להפנותו לאפיק שיקומי. לדבריו, כל הסתבכויותיו של הנאשם נובעות מהתמכרותו לסמים וחרף גילו, 46, הוא לא קיבל מעולם הזדמנות. ב"כ הנאשם הפנה אותי למסמך נ/1 ממנו עלה שהנאשם שהה במוסד לגמילה מסמים כחודש ימים, בשנת 2010.

דיון והכרעה

אין צורך להכביר מלים על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם. גניבת רכוש מבתי מגורים, בתי עסק ומוסדות אחרים, בין אם בדרך של התפרצות בין אם בדרך של הסגת גבול, היא רעה חולה המכה במקומותינו. רבות נאמר על נזקיה ואין בידי להוסיף על כך.

הנאשם אף ביצע מעשיו כשהוא מצויד בכלי פריצה, דבר המלמד על תכנון מוקדם.

אוסיף על כך את העובדה שהנאשם נופף בסכין לעבר שוטר אשר דלק אחריו. רק לאחר שהשוטר שלף אקדחו ניתן היה לעצור את הנאשם.

משכך, העונש הראוי לעבירה אותה ביצע הנאשם הוא מאסר משמעותי בפועל.

עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם מלמד, כי לחובתו הרשעות רבות במגוון עבירות, ובהן רצח (בהיותו קטין), קשר לפשע, בריחה ממשמורת חוקית, גניבה, פריצה לרכב, החזקת סכין, סמים. כן עולה, כי בעת ביצוע העבירות היו תלויים נגד הנאשם שלושה מאסרים מותנים, שניים של ששה חודשים ואחד של 30 יום. התמונה העולה מכך, היא כי הנאשם בחר בדרך הפשע, ורכוש הזולת הפקר בעיניו.

עיינתי בפרוטוקולים של גזרי הדין הקודמים, בהם הושתו על הנאשם מאסרים מותנים. ביום 19.12.10 הבטיח הנאשם לכב' הש' גרטל שלו, גזרה דינו בת"פ 26302-12-10, כי הוא נקי מסמים וכי ישאר נקי גם בעתיד. ביום 5.4.11 הבטיח לכב' הש' לי-רן, אשר גזר דינו בת"פ 5231/07, כי הוא מטופל במרכז גמילה חמישה ימים בשבוע, שעתיים שלוש ביום. כב' הש' לי-רן הקל בדינו של הנאשם בהסתמך על הצהרתו זו בפניו, בצינו כי " הנאשם עלה ככל הנראה על דרך חיים אחרת ושינה את ארח התנהגותו".

אומר לזכות הנאשם, כי לפחות בפני לא חזר על אמירות אלה.

מכל האמור לעיל עולה, כי אין מקום לשקול הליך שיקומי כחלופה לענישה ממשית. מלבד הצהרות ריקות מתוכן, אין בפני כל אינדיקציה ממשית כי בכוונת הנאשם להגמל מהסמים ולעלות על דרך אחרת.

הנתון היחיד אותו אני יכול להביא לזכות הנאשם הוא הודאתו במיוחס לו. אמנם ההודאה נשמעה רק במועד ישיבת ההוכחות, אך אקווה כי יש בה ללמד על הבנת הפסול שבמעשיו.

לנוכח האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את הענשים הבאים:

1.         שמונה עשר חודשי מאסר בפועל שמנינם מיום מעצר הנאשם, 8.2.12.

2.         הפעלת המאסרים המותנים הבאים: